הגטאות:
המונח "גטו" שומש על ידי
הנאצים במלחמת העולם השניה כחלק מהתעמולה הנאצית. הגטאות הן רחובות ורבעים מוגדרים
שבהן רוכזו יהודי הסביבה. היהודים נאספו על פי
צווים שהודפסו בכרוזים, או ששודרו ברדיו אל הגטאות
כשלב
ביניים לפני שילוחם אל מחנות
ההשמדה או חיסולם בדרכים שונות. וזאת, כחלק מתוכנית הפתרון
הסופי, לא לפני שנוצל
כוח העבודה שלהם עד תום .
חלק ניכר מיהדות
אירופה ניספה עוד בשלב הגטאות בשל תנאי המחייה הירודים- צפיפות רבה ,
רעב ומחסור,
הגבלות בלתי אפשריות, חשיפה להתעללויות, תנאי היגיינה ירודים ועוד.
בכל גטו פעל ה"יודנראט"-מועצת
היהודים. ה"יודנראט" קיבלה הוראות מן הגרמנים ותדאג ליישמן
בקרב הקהילה היהודית. רבים מחברי היודנראטים התחלפו במהלך
השואה. השלטונות הגרמניים השתדלו להחליף חברים שגילו עצמאות או התנגדות ומינו
במקומם אנשים שהאמינו שישתפו פעולה ביתר קלות. היודנראט תיפקד
כמעין עירייה של הגטו. הם קיבלו רשות להפעלת התחבורה הציבורית, המסחר בחנויות,
הנפקת בולים והדפסת הכסף המיוחד לגטו. היודנראטים דאגו לעבודה סדירה ולתעשייה של
הגטו. הוקמו מפעלים מתוך הנחה שיהודים שיעסקו בתעשייה שתשמש כוח ייצור למאמץ הצבאי
הגרמני בעורף וגם לצורכי צרכנות של אזרחי גרמניה , לא יישלחו להשמדה.
ל"יודנראט"
תפקידים רבים לפני כניסת היהודים לגטאות ולאחר מכן כגון: גיוס יהודים לעבודות
כפיה, החרמת חפצי ערך מיהודים, חלוקת מזון שסיפקו הגרמנים לגטו, מניעת הברחות,
יצירת בתי כלא יהודיים וכו'.
המחנות:
המחנה הראשון-דכאו
ב-9 במרס 1933, כמה שבועות לאחר עלייתו של היטלר לשלטון, החלו ברחבי
גרמניה ההתנכלויות המאורגנות הראשונות נגד גרמנים מתנגדי המשטר ונגד היהודים.
כשבועיים אחר כך נפתח מחנה הריכוז הנאצי הראשון בקרבת מינכן –דכאו. בדכאו נכלאו קומוניסטים, סוציאליסטים, ליברלים גרמנים – כל מי
שנחשב לאויב המשטר הנאצי – וכן יהודים.
מחנות ריכוז
המשטר
הנאצי הפעיל מחנות ריכוז ממספר סוגים: מחנות מעבר, מחנות מעצר, מחנות
עבודה ומחנות
השמדה. לעתים שימשו המחנות למספר מטרות, ולעתים הוחלף
ייעודם במהלך הזמן. פעמים רבות, גם אסירים במחנות עבודה הורעבו והועבדו בפרך עד
מותם. על-פי ההערכה, עשרה מיליון אנשים מצאו את מותם במחנות הריכוז הגרמניים
נאצים, שישה מיליון מתוכם ב-15 המחנות הגדולים.
מחנות מעבר
מחנות המעבר נועדו
לאיסוף ולריכוז היהודים לקראת שילוחם מחנות ההשמדה או למחנות העבודה.
ממחנות המעבר הידועים
ביותר: וסטרבורק,דרנסי.
מחנות השמדה
מחנות השמדה הוקמו
ונועדו למטרה אחת בלבד – רצח כללי של בני העם היהודי ומיעוטים נוספים, עלפי החלטת
הממשל הנאצי בלי הבדל גיל ומין. המיוחד במחנות ההשמדה היה, שפרט ליוצאים מן הכלל,
כול מי שהובא לשם, ובכלל זה בעלי כושר עבודה, נרצחו בלי כול שהיות וסלקציות.
מחנה ההשמדה היה שלב
מתקדם בהתפתחותה של מכונת ההשמדה הנאצית; לפניו נקטלו המונים בשיטת הירי
לבורות. אך שיטה זו התגלתה כאיטית, לא
יעילה ופומבית מדי. במקרים מסוימים, בנוסף, שיטה זו העיקה נפשית על חיילים גרמנים
שהשתתפו בירי, או שהיו עדים לו, ולכן נעשה מאמץ למצוא שיטה טובה יותר. במחנות
ההשמדה של הנאצים נרצחו בגז כ- 3,500,000 יהודים,
ואיתם כמה עשרות אלפי צוענים ושבויי מלחמה רוסיים.